גזר דין בתיק ת"פ 38711-05-10

1.                 נאשם 1 הורשע על פי הודאתו בעבירה של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, עבירה בניגוד לסעיף 333 + 335(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

נאשם 2 הורשע על פי הודאתו בעבירה של סיוע לחבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, עבירה בניגוד לסעיף 333 + 335(א)(2) יחד עם סעיף 31 לחוק העונשין.

2.         הודאת הנאשמים באה בכפוף להסדר טיעון במסגרתו הוגש כתב אישום מתוקן וב"כ הצדדים ביקשו בטרם שמיעת הטיעונים לעונש לקבל תסקירי שירות המבחן בעניינם של הנאשמים. ב"כ הצדדים הודיעו כי לא הגיעו להסכמה ביחס לעונש והם יטענו באופן חופשי.

            הסדר הטיעון הוצג בפני בית המשפט לאחר שנשמעו 4 עדי תביעה (מתוך 7 עדים), לרבות עדותו של המתלונן והוגשו מסמכים רבים.

3.         על פי עובדות כתב האישום המתוקן בתקופה הרלוונטית עבד המתלונן במאפייה בטירה ונהג להפקיד בשם מעסיקו סכומי כסף בבנק הפועלים ובבנק לאומי בטירה.

ב- 16.5.10 נתבקש המתלונן על ידי מעסיקו להפקיד עבורו סך 32,100 ש"ח בבנק הפועלים וסך של 40,000 ש"ח בבנק לאומי. המתלונן הפקיד את סכום הכסף הראשון בסניף בנק הפועלים בטירה. בצאתו מהבנק הבחינו בו הנאשמים, בעת שישבו ברכבו של נאשם 1, כאשר נאשם 1 ישב במושב הנהג ונאשם 2 ישב במושב האחורי.

הנאשמים שחשדו במתלונן כי הטריד טלפונית את אחותו הנשואה של נאשם 1 קראו למתלונן להיכנס לתוך הרכב. המתלונן ניגש אל הרכב, כדלת הרכב פתוחה והתיישב במושב שליד הנהג. בשלב זה, תפס נאשם 2 את המתלונן מאחור ונאשם 1 החל בנסיעה. במהלך הנסיעה היכה נאשם 1 באגרופיו בפניו של המתלונן.

בהגיעם לשדה במזרח טירה, הורידו הנאשמים את המתלונן מהרכב,  כשנאשם 1 מכה אותו ובועט בו בכל חלקי גופו ונאשם 2 מסייע לו בתקיפה. במהלך הנסיעה נטלו הנאשמים מהמתלונן 2 טלפונים ניידים ואיימו עליו שלא יתלונן במשטרה ונמלטו מהמקום.

כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלונן המטומות בכל חלקי גופו ובפניו והוא נזקק לטיפול רפואי בבית חולים.

4.         תסקירי שירות המבחן

נאשם 1: בן 23. רווק. תושב טירה. הנאשם מוכר לשירות המבחן מחקירות קודמות. במסגרת בקשת המעצר בתיק זה הוגש תסקיר מעצר בעניינו והיה בפיקוח מעצר 21.7.10 - 20.10.10.

ב-2007 הופנה לשירות המבחן לנוער בגין עבירת חבלה במזיד ברכב משנת 2005. ההליך המשפטי הסתיים ברישום ללא הרשעה. הנאשם הסביר אז התנהגותו על רקע נגררות חברתית עם בני גילו. הנאשם סיים לימודים במקצוע מכונאות רכב. על פי תעודת הערכה שקיבל מבית הספר תואר כבעל הישגים טובים והתנהגות ראויה לשבח. עד למעצרו בתיק הנוכחי עבד חודש כטייח.

היה במעצר של ממש במשך חודשיים ומאז שיחרורו שוהה בתנאים מגבילים. במהלך פיקוח המעצר בו היה נתון, השתתף בקבוצה טיפולית לעצורי בית. הוא נכח במספר מפגשים והשתתפותו בקבוצה הופסקה לאור תחושת איום על חייו מצד קרובי משפחה של המתלונן.

בפגישה עם קצינת המבחן מיזער הנאשם מחומרתה של העבירה והשליך האחריות לביצועה על המתלונן. שלל קיומה של אלימות בהתנהגותו וממוקד בהצדקת מעשיו. הסביר כי הרקע לביצוע העבירה הוא הטרדה ופגיעה שחוותה אחותו עקב התנהגות המתלונן כלפיה שגרמה גם לסכסוך משפחתי בין אחותו לבעלה ונישואיה היו בסכנת פירוק. לדבריו, כל הניסיונות שעשה להפסקת ההטרדה לא צלחו. המתלונן ומשפחתו מסרבים לקיים סולחה.

באשר לנסיבות ביצוע העבירה, לטענתו, נפגש עם המתלונן בניסיון שיפסיק להטריד את אחותו, אולם אז התגלע ביניהם ויכוח שהביא לאלימות פיזית הדדית.

נוכח עמדתו של הנאשם, קצינת המבחן מציינת כי אין מקום להמשך מעורבות טיפולית. עם זאת, נוכח התנהלותו התקינה, ממליצה קצינת המבחן כי במידה ויוטל עליו מאסר לשקול בחיוב ריצויו בדרך של עבודות שירות.

נאשם 2: בן 21, מוצאו מקלקיליה, שבתחום הרשות הפלסטינית. בן דודו של נאשם 1. מגיל 10 מתגורר עם בני משפחתו, למעט אביו, בטירה עיר מולדתה של אמו. בני המשפחה מבקרים את האב מעת לעת. הנאשם מוכר לשירות המבחן משלב המעצר, כשהוכן תסקיר מעצר בעניינו. היה נתון במעצר במשך חודשיים ומאז שחרורו נתון בתנאים מגבילים.

הנאשם לקח אחריות על מעורבותו בעבירה, מבין חומרתה ומביע חרטה. לדבריו, ביום האירוע נתבקש להצטרף לשותפו לעבירה במטרה לבוא בדברים עם המתלונן. בהמשך, משאספו אותו לרכבם החל ויכוח שהסלים והגיע לאלימות.

הנאשם הביע צער נוכח הפגיעה הפיזית במתלונן. לדבריו , נעשו ניסיונות מצד בני משפחתו לערוך סולחה עם המתלונן ומשפחתו אך הם התנו עריכת הסכם הסולחה בתשלום פיצויים בסכומים גבוהים שהוא ושותפו לעבירה לא יכלו לעמוד בהם.